מדרש על שמואל ב 19:36: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

(דף קנב) א״ל רבי לר״ש בן חלפתא מפני מה לא הקבלנו פניך ברגל כדרך שהקבילו אבותי לאבותיך. א״ל סלעים נעשו גבוהים קרובים נעשו רחוקים משתים נעשו ג׳ משים שלום כבית בטל. (קהלת יב ד) וסגרו דלתים בשוק אלי נקביו של אדם. בשפל קול הטחנה בשביל קורקבן שאינו טוחן. ויקום לקול הציפור שאפי׳ צפור מנערתו משנתו. וישחו כל בנות השיר שאפילו קול שירים ושירות דומות עליו כשיחה. אף ברזילי הגלעדי אמר לדוד (ש״ב יט לו) בן שמנים שנה אנכי היום האדע בין טוב לרע. מכאן שדעתן של זקנים משתנות. (שם) אם יטעם עבדך את אשר אוכל ואת אשר אשתה. מכאן ששפתותיהם של זקנים מתרפטות. (שם) ואם אשמע עוד בקול שרים ושרות. מכאן שאזניהם של זקנים מתכבדות. אמר רב ברזילי הגלעדי שקרא הוה דההיא אמתא דהואי בית רבי בת תשעים ותרתין שנין והות טעמא קידרא. רבא אמר ברזילי הגלעדי שטוף בזמה הוה וכל השטוף בזמה זקנה קופצת עליו:

(שם) "בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת וְהִתְעַוְּתוּ" וְגוֹ'. "שֹׁמְרֵי הַבַּיִת", אֵלּוּ הַכְּסָלִים וְהַצְּלָעוֹת. "וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל", אֵלּוּ שׁוֹקַיִם. "וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת", אֵלּוּ שִׁנַּיִם. "וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת", אֵלּוּ עֵינַיִם. אָמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: מַאי טַעְמָא לָא אַתִּית לְבֵי אֲבִידָן? אָמַר לֵיהּ: טוּר תְּלַג, סַחֲרָנוֹהִי גְּלִידִין, כַּלְבּוֹהִי לָא נָבְחִין, טַחֲנוֹהִי לָא טָחֲנִין. דְּבֵי רַב אַמְרֵי: אַדְּלָא אֲבִידְנָא בָּחִישְׁנָא. תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִיסְמָא אוֹמֵר: טָבָא תְּרֵי מִתְּלָת, וַי לָהּ לַחֲדָא דְּאַזְלָא וְלָא אַתְּיָא. מַאי הִיא? אָמַר רַב חִסְדָּא: יַנְקוּתָא. כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר: יַנְקוּתָא, כְּלִילָא דְּוַרְדָּא. סָבוּתָא, כְּלִילָא דְּחִילְפֵי. תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר: דּוֹק בְּכָכֵי וְתִשְׁכַּח בְּנִגְרֵי, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו מ״ד:י״ז) "וַנִּשְׂבַּע לֶחֶם, וַנִּהְיֶה טוֹבִים, וְרָעָה לֹא רָאִינוּ". אָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל (לרבי יהושע) [לְרַב יְהוּדָה]: שִׁינְנָא, שָׁרִי שַׂקִּיךְ וְעַיִיל לַחְמָא. עַד אַרְבְּעִין שְׁנִין, מִיכְלָא מַעֲלִי. מִכָּאן וָאֵילָךְ, מִשְׁתֵּי מַעֲלִי. אָמַר לֵיהּ הַהוּא גּוֹזָאָה לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: מֵהָכָא לְקַרְחִינָאָה כַּמָּה הֲוָה? אָמַר לֵיהּ כְּמֵהָכָא לְגוֹזִינָאָה. אָמַר לֵיהּ מִינָאָה: בַּרְחָא קַרְחָא, בְּאַרְבַּע. אָמַר לֵיהּ: עַקִּירָא שְׁלִיפָא, בִּתְמַנְיָא. חַזְיֵיהּ דְּלָא סַיִים מְסָאנֵיהּ, אָמַר לֵיהּ: דְּעַל סוּס, מֶלֶךְ. דְּעַל חֲמוֹר, בֶּן חוֹרִין. וּדְמִנְעֲלֵי בְּרַגְלוֹהִי, בַּר אִינִישׁ. דְּלָא הָא וְלָא הָא, דְּחָפִיר וְקָבִיר טָב מִינֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: גּוֹזָא גּוֹזָא, תְּלָת אָמַרְתְּ לִי, תְּלָת אַמְרֵי לָךְ: הַדְרַת פָּנִים, זָקָן. שִׂמְחַת לֵב, אִשָּׁה. (תהילים קכ״ז:ג׳) "נַחֲלַת ה', בָּנִים", בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁמְּנָעוֹ לְאוֹתוֹ הָאִישׁ מִכֻּלָּם. אָמַר לֵיהּ: קַרְחָא, מַצּוּיָינָא? אָמַר לֵיהּ: עַקִּירָא שְׁלִיפָא, תּוֹכֵחָא?! אָמַר לֵיהּ רַבִּי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא: מִפְּנֵי מַה לֹּא הִקְבַּלְנוּ פָּנֶיךָ בָּרֶגֶל, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִקְבִּילוּ אֲבוֹתַי לַאֲבוֹתֶיךָ? אָמַר לֵיהּ: סְלָעִים (קטנים) נַעֲשׂוּ גְּבוֹהִים, קְרוֹבִים נַעֲשׂוּ רְחוֹקִים, מִשְּׁתַּיִם נַעֲשׂוּ שָׁלֹשׁ, מֵשִׂים שָׁלוֹם בַּבַּיִת בָּטֵל. (קהלת י״ב:ד׳) "וְסֻגְּרוּ דְּלָתַיִם בַּשּׁוּק", אֵלּוּ נְקָבָיו שֶׁל אָדָם. "בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה", בִּשְׁבִיל קֻרְקְבָן שֶׁאֵינוֹ טוֹחֵן. "וְיָקוֹם לְקוֹל הַצִּפּוֹר", שֶׁאֲפִלּוּ צִפּוֹר מְנָעַרַתּוֹ מִשְּׁנָתוֹ. "וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר", שֶׁאֲפִלּוּ קוֹל שִׁירִים וְשִׁירוֹת דּוֹמוֹת עָלָיו כְּשִׂיחָה. אַף בַּרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי אָמַר לְדָוִד: (שמואל ב י״ט:ל״ו) "בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם, הַאֵדַע בֵּין טוֹב לְרָע"? מִכָּאן, שֶׁדַעְתָּן שֶׁל זְקֵנִים מִשְׁתַּנּוֹת. "אִם יִטְעַם עַבְדְּךָ אֶת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֶת אֲשֶׁר אֶשְׁתֶּה"? מִכָּאן, שֶׁשִּׂפְתוֹתֵיהֶם שֶׁל זְקֵנִים מִתְרַפְּטוֹת. (שם) "אִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת", מִכָּאן, שֶׁאָזְנֵיהֶם שֶׁל זְקֵנִים מִתְכַּבְּדוֹת. אָמַר רַב: בַּרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי שַׁקְּרָא הֲוָה, דְּהַהִיא אַמְתָא דַּהֲוָאִי בֵּית רַבִּי, בַּת תִּשְׁעִים וְתַרְתֵּין שְׁנִין, וַהֲוָת טָעֲמָא קִידְרָא. רָבָא אָמַר: בַּרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי שָׁטוּף בְּזִמָּה הֲוָה, וְכָל הַשָּׁטוּף בְּזִמָּה, זִקְנָה קוֹפֶצֶת עָלָיו.